האם נשים נפגעות יותר מגברים?
האם גברים נפגעים באותה מידה כמו נשים?
למה חשובה האבחנה הזו בדרך לשלום בין המינים?
כשכתבתי במאמר קודם על צדדיה האפלים של הרחם, קבלתי מספר תגובות שהעלו את הצורך במאמר הזה.
התגובות למאמר תואמות לתגובות שאני מקבל גם בטקסי השלמה בין המינים שאני מעביר.
עיקרי התגובות הם: למה אני לא מדבר על האלימות הגברית? למה אני לא מדבר על מה גברים צריכים לעשות? ושנשים נפגעות הרבה יותר מגברים ושצריך לדבר על זה ורק על זה!
ובכן, אין ספק שהנושא רגיש ומה שאכתוב פה ימשיך את אותו קו, וסביר שיעלה עוד התנגדויות וטריגרים.
אגיד שוב ואבקש, קראו בסבלנות וזכרו לנשום תוך כדי :-)
אחד הדברים שמפתיע נשים לגלות הוא - עד כמה גברים פגועים, ומנשים. במעגלי שיח בתוך סדנאות או בטקסי סליחה, כשהנשים נחשפות לכמות הפגיעות שגברים סופגים ועומק הצלקות שבליבם, זה משאיר אותן פעורות פה.
הבליץ התקשורתי והמגדרי בחסות מגיני ומצילי הנשים כל כך חזק, שמה שמוטמע בתודעה זה הפגיעה הנשית החמורה שמגיעה מגברים. זה ואך ורק זה כמעט קיים בתודעה. אין ספק שהפסקת האלימות מול נשים זה משהו שחייב להיפסק ויפה שעה אחת קודם כמו שאומרים!
הזוועות שאנו נחשפים אליהם בהחלט משאירות אותנו נדהמים מול הברוטליות האנושית.
אבל מה עם הגברים? מי גורם לכל האלימות הזו? והאם האשמה והשארות במצב קורבן משרתת את מטרת השלום בין המינים?
ובכן הנה קושיה בשבילכם/ן, אלו שמאמינים בתאוריה שנשים נפגעות יותר מגברים:
זה ידוע שכל אדם (גבר או אישה) פוגעני הוא בעצם אדם פגוע בעצמו. בכל אסכולה של בריאות הנפש, מהקונבנציונלית ועד לאלטרנטיבית, מבינים היטב את תהליך הפגיעה שהופך אדם לפוגעני.
והקושיה היא: אם יש כל כך הרבה גברים פוגעניים בעולם, אז בעצם ההבנה שמתבקשת היא, שמסתובבים בעולם הרבה גברים פגועים, הלא כך?!
אפשר להסתכל על זה גם בצורה הפוכה. שהרי אם הגברים לא היו פגועים כל כך, אז העולם היה נראה אחרת לגמרי, הלא כך?!
עכשיו נשאלת עוד קושיה - מי פגע בהם ואיך זה קשור לטענות שמועלות?
ובכן, גברים נפגעים מנשים ומגברים גם יחד. באותו אופן שנשים נפגעות מגברים ונשים גם יחד.
זה לא חד צדדי.
גברים פוגעים בנשים ונשים פוגעות בגברים.
כולם פוגעים בכולם ללא אבחנה מגדרית.
נשים פוגעות?
יש אנשים שכל כך מופתעים מהגילוי הזה (שמקביל בערך לגילוי שנשים מפליצות :-)
אז כן.. נשים פוגעות (וגם מפליצות) ופוגעות חזק, רק באופן אחר. הפגיעה הגברית לרוב נראית לעין בפיסיות שלה וניתן לאמוד אותה, הכוח הגברי הוא בפיסיות שלו.
אולם הפגיעה הנשית היא לרוב נסתרת ומניפולטיבית והכוח הנשי הוא ברגש, ולכן קשה לראות את הפגיעה.
תוסיפו לזה את הבושה הגברית מלהודות שאישה "חלשה" פגעה בהם, ותקבלו מתכון מושלם לסוד כמוס וצפון היטב.
האמת היא שאלימות נשית חיה ובועטת ורחבת היקף בדיוק באותו קנה מידה של האלימות הגברית. אם תודו על האמת נשים, תגלו שחלקכן לא ממש אוהב נשים אחרות, חלקכן נפגעתן מנשים ואינכן סומכות על נשים אחרות במגוון תחומים.
לא אחת ישבתי עם נשים שהודו שאין להם ממש חברות נשים והן לא רוצות את חברתן. בטח ובטח אם הן בזוגיות ומפחדות שיגנבו להן את הגבר.
בעיני ומניסיוני, אלימות פיסית גברית או אלימות נשית רגשית מביאות לאותה תוצאה - פגיעה פנימית שמשאירה צלקות קשות שמפריעות לתפקוד היומי ולזרימת האנרגיה והאהבה.
עוד הבנה קטנה שתשפוך קצת אור:
אחוזי הנשים שלא מגיעות לאורגזמות או לאורגזמות ליד גבר הם גבוהים מאוד. הסיבה השכיחה לתופעה זו היא חוסר בטחון ואמון בעצמן ובמין הגברי, חוסר יכולת לאבד שליטה.
ומול זה, מה קורה בעולם הגברי?
ובכן באותם אחוזים גבוהים נמצאים הגברים ששופכים מוקדם (וגם מאוחר). ונחשו מה הסיבה הרווחת? הסיבה היא חשש מהמגדר הנשי משלל סיבות, וחוסר יכולת שלהם להרפות ולהיות נינוחים עם עצמם ועם נשים.
מבחינתי להמשיך לטעון שאין אלימות נשית ושאין גברים פגועים, זה סוג של עיוורון במקרה הטוב, צביעות והתחפרות בעמדה קורבנית במקרה הגרוע.
עכשיו מגיע השלב הקריטי בהבנה ופתרון הסבך המלחמתי הזה, ופה תצטרכו לאמץ את התאים האפורים ולנסות לראות מעבר לדוגמות שמוטבעות בכם/ן.
האלימות שמשתוללת בעולם היא בכלל לא מגדרית, זה לא נשים מול גברים.
האלימות היא אנרגטית ושייכת לאיכויות אנרגטיות, שנמצאות בכל אחד מאתנו. האנרגיה הזכרית והאיכויות שלה מול האנרגיה הנקבית והאיכויות שלה.
בכל אחד מאתנו יש את שתי האנרגיות הללו. לרוב אחת מהן תהיה יותר דומיננטית, אך ממש לא מחייב.
החתונה האלוהית הטנטרית לא מתייחסת לשני אנשים ממגדרים שונים כמו שרבים מניחים, אלא לחתונה פנימית בין האנרגיות שמניעות אותנו. רק כשהאנרגיות הללו מתבגרות ומבשילות, הן מתאחדות למצב הרמוני ותומך. בכך מתחיל תהליך שבו אין יותר השלכה חיצונית על האחר ומכך גם נפסקת האלימות הפיסית והרגשית שמופנית החוצה.
קשה לכם להתחבר לדבריי על אנרגיות? תזרמו איתי רגע ותנסו להיזכר...
נסו להיזכר בגבר כוחני ושתלטן, קל נכון? עכשיו באישה כוחנית ושתלטנית, גם זה לא ממש קשה.
נסו להיזכר באישה מניפולטיבית ותככנית, קל נכון? עכשיו בגבר מניפולטיבי ותככן, גם זה לא ממש קשה.
אפשר להמשיך בדוגמאות הללו עוד הרבה עד שתראו שאין באמת משהו שמייחד מגדר, פרט לגוף הפיסי, ושאת שאר התכונות ניתן למצוא אצל שני המינים.
ישנו לימוד שלם על הנקבי/זכרי והאיכויות הבוגרות והלא בוגרות שלהם.
לימוד האנרגיות שבתוכנו, ההשלמה איתן וביניהן מביא לשלום פנימי ובהמשך לשלום חיצוני.
יש אמונה רווחת אצל נפגעים, שאם הם יכירו בפגיעה של האחר או בכך שהפוגע הוא פגוע, זה מקטין מהפגיעה האישית שלהם. הרבה מהתגובות שאני מקבל נובעות מהמקום הזה, שישר קופץ ואומר: 'הי אני גם נפגעתי, מה פתאום אתם מתייחסים לפוגע'.
היכולת להיות בחמלה נרמסת על ידי הצורך להראות ולהיות צודקים. זו התנהלות קורבנית במיטבה.
בטח יש כאן מי שמרגיז אותו/ה המשפט האחרון "התנהלות קורבנית" :-)
ובכן, כאחד שהיה מכור להתנהלות הקורבנית הזו, כאחד שגדל על ערש התרבות הקורבנית השלטת בארצנו, כאחד שאובחן כך והחלים מכך במאבק ממושך, יש לי את כל הזכות להגיד זאת וגם את היכולת לראות מי עומד מולי.
"it takes one to know one"
ולא, אני לא מתבייש בכך וזו חלק מהיכולת להוביל אנשים מהמקום שבו הייתי פעם בעצמי, בלי זה אלו רק דיבורים באוויר.
לסיכום, המסר שחשוב לי להעביר הוא:
אלימות קיימת בשני המגדרים במידה שווה.
נשמות פצועות ומצולקות קיימות בשני המגדרים במידה שווה.
כדי להגיע לשלום בין המינים, יש צורך להכיר בפגיעות בכל המגדרים ולקחת עליהם אחריות
האשמה אינה מובילה לפתרון
קורבנות היא שלב הכרחי בריפוי אך מלכודת שנוטים להישאר בה
תהליך ריפוי מתחיל כמו ששרי אריסון אמרה " השלום מתחיל בתוכי"
ומה שכחתי..? אה ..כן.. אין פה הכללות ושום דבר לא אבסולוטי.
קחו מזה מה שנראה לכם ותהיו בריאים :-)
ושוב כאן לפניכם מונחת ההזמנה למרחבים שאני יוצר ואשר תומכים מאוד בתהליכי ריפוי אישיים וקולקטיבים
